Between Two Eternities

עומדת על אי קטן של פרגים אדומים בלב אוקיינוס אינסופי, גבה אלינו, פניה אל הבלתי נודע — הדמות אינה בורחת מהעולם. היא הופכת לו. מצד שמאל, שמש מתפרצת בזהב וענבר חי — אנרגיה פרימיטיבית, חום של בריאה ראשונה, האש שממנה נוצרו הכוכבים. מצד ימין, גלקסיה בסגול ותכלת עמוק — הקוסמוס הקר, העתיד הבלתי מוגדר, עומק שאין לו קצה. היא עומדת בדיוק בנקודת החיבור בין שני העולמות. הפרפרים אינם סתם פרפרים. הם הרגעים שחלפו — כל החלטה, כל אהבה, כל פרידה — הפכו לכנפיים ועפו. הפרגים מתחתיה שורשיים, אדומים כדם, חיים בתוך חושך — מזכירים שכל יופי צומח מתוך אדמה שחורה. ככל שמסתכלים יותר — מבינים פחות, ומרגישים יותר. זוהי הרגע שבין נשימה לנשימה. בין מי שהיית למי שתהיה. בין האש שכבתה לכוכב שעוד לא נולד. גודל הקנבס 1.4 מטר על 1 מטר